פסק-דין בתיק בר"ע 32542-09-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.      לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (פ"ה       8210-08-13; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר עמי בריל ומר רפאל גליק, החלטה מיום 9.9.2013), בה התקבלה בקשת המשיב למתן סעד זמני, כך שהודעת הפיטורים שנמסרה לו תבוטל והמשיב ימשיך בעבודתו.

הרקע לבקשת רשות הערעור וההליך בבית הדין האזורי:

2.      העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מהחלטת בית הדין האזורי. יצויין, כי מדובר בעובדות לכאורה בלבד:

                    א.        המבקשת היא עמותה לקידום שחייה ושחיינים בקריית ביאליק.

                     ב.         המשיב הוא מאמן שחייה של קבוצת הבוגרים של המבקשת - מאמן שחייה ראשי, ומנהל מקצועי במבקשת מיום 1.9.1999.

                      ג.         ביום 10.6.2013 זומן המשיב לשימוע לפני פיטורים, אשר התקיים ביום 24.6.2013. 

                     ד.         ביום 1.7.2013 נשלח למשיב מכתב פיטורים, אשר בו הודע לו כי יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו עד ליום 31.8.2013.

3.      ביום 6.8.2013, הגיש המשיב לבית הדין האזורי בקשה למתן צו ארעי וצו מניעה זמני, במסגרתה ביקש ליתן צו מניעה זמני אשר ימנע כניסה לתוקף של פיטוריו ביום 1.9.2013. במסגרת הבקשה ביקש, כי בית הדין יורה, כי הודעת הפיטורים בטלה והמשיב ימשיך לעבוד כמאמן השחייה הראשי והמנהל המקצועי במבקשת; ליתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לאייש את תפקידו של המשיב על ידי עובד אחר או להעביר את תפקידיו לעובדים אחרים; וליתן צו מניעה זמני המחייב את המבקשת להימנע מעשיית כל צעד אשר יהא בו כדי למנוע את המשך העסקת המשיב בתפקידו ובמעמדו. לחילופין, ביקש המשיב, כי יינתן צו המחייב את המבקשת לשבץ את המשיב בתפקיד מאמן שחייה.

בבקשה זו טען המשיב, בין היתר, כי פיטוריו נבעו משיקולים זרים ולא עניינים, כאשר חבר ההנהלה, מר קויפמן, שם לו למטרה לסיים את העסקתו של המשיב במבקשת, וזאת מאחר שהמשיב החליף את חברו של מר קויפמן, שפוטר מתפקיד המאמן הראשי. כמו כן, טען המשיב  כי הליך השימוע שנערך לו לא התנהל כדין. בנוסף, המשיב הרחיב בדבר טענות שונות שהמבקשת העלתה כנגדו, וטען כי הללו אינן מבוססות עובדתית. לבקשה צורף, בין היתר, תצהיר עדות ראשית של המשיב.

4.      ביום 12.8.2013 התקיים דיון בבקשה. לבקשת המשיב, הוזמן לדיון עו"ד בן ארי, חבר עמותה שמנהלת את המבקשת, וכן שימש ומשמש כיועץ המשפטי של העמותה. עו"ד בן ארי התייצב מבלי שהוגש תצהיר מטעמו ולהפתעת ב"כ המבקשת. בית הדין האזורי הסתפק בהצגת שאלות על ידי המותב לעו"ד בן ארי שלא במסגרת חקירה נגדית. במסגרת הדיון טענו הצדדים את טענותיהם, עו"ד בן ארי ענה לשאלות בית הדין. בתום הדיון הודיעו הצדדים כי יודיעו לבית הדין האם הם יגיעו להסכמה.

5.      ב"כ הצדדים הודיעו לבית הדין כי לא הגיעו להסכמה. בהמשך לכך, ב"כ  המבקשת ביקש כי מאחר שבדיון הקודם נשמע רק עו"ד בן ארי אשר הוא עד מטעם המשיב בלבד, יש לקבוע את הדיון לשמיעת עדים (נספח ט' לבקשת הרשות לערער).

 בית הדין דחה את הבקשה וקבע כי הישיבה תהא לסיכומים בעל פה בלבד.

6.      בהתאם להחלטת בית הדין, בדיון ביום 28.8.2013 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה בלבד, ללא חקירת העדים על תצהיריהם.

7.      בהחלטה מיום 9.9.2013  דן בית הדין האזורי בעילות הפיטורים כפי שפורטו על ידי המבקשת, ולאור קביעותיו העובדתיות קבע לגבי כל אחת מהן כי בנסיבות המקרה הנדון אין בהן כדי להוות עילה לפיטורים. כמו כן, תוצאות השימוע היו ידועות מראש והמבקשת לא שקלה את טענות המשיב בישיבת השימוע. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי הוא שוכנע לכאורה כי למשיב קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הפגיעה שתגרם לו במידה ופיטוריו ייכנסו לתוקף תעלה בהרבה על הפגיעה שתגרם למבקשת אם הוא ימשיך את עבודתו עד סוף חודש אוגוסט 2014.

      לאור זאת, בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיב וקבע במסגרת הסעד הזמני שהודעת הפיטורים תבוטל, והמשיב ימשיך בעבודתו.

      מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

ההליך בפנינו:

8.      בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת  כי שגה בית הדין קמא שהעניק למשיב סעד זמני עד חודש אוגוסט 2014, וזאת מבלי שנחקרו עדים ומבלי שהייתה לפניו תשתית ראייתית, ובכך עיקר את הדיון בתובענה העיקרית. נטען כי בית הדין האזורי סרב לבקשת ב"כ המבקשת בדיון לחקור את המצהירים, והסתפק בתשובות עו"ד בן ארי לשאלות בית הדין, אשר זומן בו ביום מטעם המשיב ובניגוד לכללי סדר הדין. לפיכך, למבקשת לא היה יומה בבית הדין, ועל בית הדין היה לקיים דיון ענייני ולאפשר לצדדים לחקור את העדים על תצהיריהם. לגופו של עניין, טענה המבקשת, בין היתר, כי שגה בית הדין האזורי בקביעותיו כי מר קויפמן רצה לקדם את חבריו וכי השימוע נערך שלא כדין, וכן פירטה המבקשת אודות שגיאות בקביעות עובדתיות שונות שקבע בית הדין, ובכך שלא התייחס לעובדות שונות ולמסמכים שונים.